בלילה הד צעדי חתולים מעיר אותה משנתה. יחפה היא פוסעת בין קירות לוהטים, נושמת לאט מחפשת. הלב יבש, כמו  דיו שאינו מפיק יותר את האותיות כשהעט מנסה לכתוב. נשימתה שטוחה ועמוקה. אויר  נוגע בעור גופה, מכסה מערומיו. כמה אפשר להתבייש בעולם הזה? כמה אפשר לרצות? במיטה מכסה אותה שמיכה והיא לבד כמו עלה שנשר מהעץ. … המשך לקרוא לעת עתה